יוצאים מהר הצופים לכיוון מעלה אדומים. בדרך עולים על כביש חדש, שמתחבר לאבו-דיס. כאן כבר נגמרים הכבישים והמדרכות. כאן, זה כבר משהו אחר. דיווח על מה שקורה ממש לידנו.

המזבלה הגדולה ביותר לפסולת מוצקה בישראל היא אתר אבו-דיס המצוי בתחום שיפוטה של החברה הכלכלית לפיתוח מעלה אדומים בע"מ, חברה בשליטת היריית מעלה אדומים וזרוע כלכלית שלה.

אתר פסולת זה משמש כ-15 שנים כנקודת ההטמנה היחידה לפסולת של העיר ירושלים, מעלה אדומים והישובים הפלשתינאים עזריה, אבו-דיס, בית סחור וענתה. מזבלת אבו-דיס, שמקבלת מדי שנה 360 אלף טון אשפה, מצויה מעל מאגר ההקוות של קוויפר ההר ואין לה כל שכבות מיגון למניעת זרמים מזהמים. כיום מופעלת המזבלה כאתר ההטמנה עם כיסוי אדמה. באתר זה יש איסוף תשטיפים (המונח האקולוגי של מיץ הזבל) והחזרתם לגוף הפסולת, אך אין טיפול בביו גז, אין גידור, שמירה רצופה ומפעם לפעם מתרחשות בו שריפות.

פסולת מסוכנת מתעשיות ופסולת רפואית מושלכות גם כן באבו-דיס. הפלשתינים משתמשים בחומרי ריסוס האסורים על פי חוק כגון די.די.טי המוברחים לגדה המערבית. פסולת זו אינה נאספת בנפרד ואינה נטמנת בנפרד. על פי ההסכמים עימם היה צורך לסלק פסולת זו לאתר רמת חובב אבל הפלשתינים מסלקים זאת למזבלות הקיימות ובמיוחד למזבלת אבו-דיס והדבר לא רק גורם נזק סביבתי ניכר, אלא עשוי לגרום לאסון של ממש, וזאת למרות שמדובר בכמויות קטנות.

משרד המשפטים, קבע כי לא ניתן לטמון את הפסולת הירושלמית מזרחית למעלה אדומית מאחר שהאתר "לא נמצא בתחומי מדינת ישראל". המשנה ליועץ המשפטי לממשלה קבע כי יש להצדיק את טובתה של האוכלוסייה המקומית הפלסטינית, ולא לבנות באזור תשתיות לטווח ארוך: "הקמת אתר פסולת ביהודה ושומרון המיועד מלכתחילה לצורכי מדינת ישראל אינה עולה בקנה אחד עם החובות המוטלות על המדינה על פי המשפט הבינלאומי, לאור הנזק שגורם אתר פסולת למקרקעין ולסביבתם", כתב מלכיאל בלס בחוות דעת שהעביר למשרד ראש הממשלה והוצגה בכתבתו של יונתן לי ב"הארץ" (אפריל 2008).

צילום: אלון בר-טור