רבות מהמדינות המשפיעות במשק הגלובלי היום הן מדינות לא דמוקרטיות המתקשות להתגמש אל מול תכתיבי הגלובליזציה. תוצרי הלוואי של תופעה זו הם זיהום אויר, עבדות ילדים ולפחות מיליון סינים קפואים.

קיתונות של דיו כבר נשפכו בניסיון להבין את השפעתן של קבוצות אינטרסים על תהליך קבלת ההחלטות של מדינות מתוקנות ובתוך כך על המערכת הבינלאומית כולה. גם חוקרים מערכתיים וריאליסטיים מושבעים יודעים לומר כי מגזרים שונים באוכלוסייה וביניהם חקלאים, תעשיינים ואף אנשי הסקטור הפיננסי, שלהם תביעות כלכליות מממשלותיהם קובעים לא אחת את סדר היום הציבורי. במשטרים דמוקרטיים הם עושים זאת במישרין על-ידי הפעלת שדולות ויצירת לחץ ציבורי, ובממשלים סמכותנים הם עשויים להפעיל לחץ ישיר על הממשל. בעידן הגלובליזציה, מושפעות תביעותיהם של אותם מגזרים על ידי הכוחות הכלכליים חוצי הגבולות שנעשים חזקים מתמיד. יכולת ההסתגלות המוגבלת של מדינות מתפתחות לתנאים החדשים הללו, ולהשפעתן על המגזרים הכלכליים השונים, מובילה לתופעה של 'מדינות במצוקה' במערכת הבינלאומית.

בגיליון הניוזוויק של מרס האחרון מתאר פרופ' דיוויד ויקטור, ראש התוכנית לאנרגיה ופיתוח באוניברסיטת סטנפורד את סכנת הפיכתה של סין ל"מדינה במצוקה". ויקטור מיטיב לתאר סכנה זו ומסתמך בדבריו על קריסת משק האנרגיה הסיני בחורף האחרון. משבר זה  נגרם בשל ניסיונה הכושל של ממשלת סין לבצע רפורמות חלקיות במשק האנרגיה שלה. במסגרת רפורמות אלו הפריטו הסינים חלק מתעשיית הפחם שלהם, אך לא השכילו להפריט במקביל גם את תחנות הכוח ותעשיית החשמל. פתיחת ענף הפחם בסין לתחרות הביאה לעלייה מהירה במחירי הפחם, שקודם לכן נקבעו על ידי המדינה. תחנות הכוח הסיניות לעומת זאת, נתונות עדיין לפיקוח ממשלתי, ולכן לא יכלו לשנות את מחיר החשמל שהן סיפקו, כמתבקש מהעלייה בערכו של חומר הגלם. המשבר שנגרם כתוצאה מסתירה זו הביא לכך שבחורף האחרון מצאו עצמם מיליוני סינים בקור מקפיא וללא אספקה סדירה של חשמל שתאפשר להם ולו רק להפעיל חימום.

קוצר ידה של הממשלה הסינית לאחוז במושכות הכלכלה הדוהרת שלה רק מסמל תופעה הולכת ומתרחבת בעולם: 'מדינות במצוקה' המתקשות להבין את חוקי הכלכלה החופשית, ועל כן מתקשות לקיים משא ומתן כלכלי בינלאומי לתועלתן. תופעת הגלובליזציה, שמאפיין כל כך מובהק שלה הוא חיזוק הקשרים הבלתי אמצעיים בין המגזרים הכלכליים בארצות שונות, הביאה לירידה בכוחו השלטון המרכזי לפקח על חלקים גדולים של המשק המקומי, ובסביבה כזו הופכים משטרים ריכוזיים לפחות רלוונטיים.

ירידת מעמדן של מדינות הלאום עקב תנועתם של אנשים, סחורות והון בהיקף רחב אינה תופעה חדשה, והיא אינה תוקפת רק משטרים טוטליטאריים. גם המוחות המבריקים ביותר בוושינגטון לא היו יכולים לעצור בעדינות את מסע הקניות המאסיבי שנערך מתחת לאפם, כאשר השיח'ים מהמפרץ פינקו את עצמם בכמה בתי השקעות אמריקאיים במחירי סוף עונה. קל וחומר, כוחות השוק וידו הנעלמה של אדם סמית' חזקים יותר מהמפלגה הקומוניסטית הסינית ודומותיה. אך בעוד ארה"ב ושאר המדינות המפותחות יודעות להגן על עצמן במוסדות מתאימים וברגולציה המאפשרים גמישות במחירים בהתאם לצורכי השוק ובנוסף, במערכת הנותנת ביטוי לאינטרסים של הסקטורים הכלכליים, הרי ש"מדינות במצוקה" עדיין סבורות שניתן לחיות עם משטר סמכותני ולשמור על שד השוק החופשי בארון. גרוע מכך, כשמדינות אלו נכנעות מדי פעם בכל זאת לתכתיבי הגלובליזציה, הן עושות זאת בצורה בלתי מושכלת ואף מזיקה, ממש כפי שניתן לראות בדוגמה הסינית. במילים אחרות הן אינן יודעות או שאינן רוצות לשחק את המשחק הכלכלי עד הסוף.

למרבה הצער, נראה כי דווקא למדינות הנאלצות להתמודד עם האתגר הטמון בשילוב בין שלטון סמכותני ועולם גלובלי, יש תפקיד גדל והולך בכלכלה העולמית. כישלונן להתמודד עם אותם תהליכים גלובליים עלול לפיכך לגבות מחיר כבד גם ממדינות רבות אחרות. הסכנה היא שהגורמים הכלכליים השונים במדינות אלו, להם יש עניין במסחר בין לאומי, יגברו לבסוף על המכשולים שמעמידה מולם המדינה, ויפרצו נתיב לשווקים הבין לאומיים, גם בדרכים פחות לגיטימיות. בתוך כך, הם עלולים ליצור ולסחור בצורה פחות מוסדרת, ללא פיקוח, ובדרך להפיק גם תוצרי לוואי דוגמת זיהום אוויר, סחר בבני אדם ותנאי העסקה לא הוגנים. כתוצאה מכך "מדינות במצוקה" יהפכו ללא רלוונטיות בכל שיח הקשור במוצרים ציבוריים מעין אלה, ופגיעה קשה תיגרם לכל אותם הערכים החשובים לכולנו.

חולשתן של הממשלות הריכוזיות בזירה הבינלאומית מצריכה מחשבה מחדש באשר לדיונים בין לאומיים בנושאים גלובליים, ובתוכם התחממות גלובלית, שמירה על איכות הסביבה וזכויות אדם. מאחר וממשלות אלה לא תמיד מספקות את הסחורה, יש לנסות להגיע לדיאלוג מול מקבלי ההחלטות ה'אמיתיים' במדינות אלו, ולעודד את שילובם של ראשי התאגידים הגדולים ואישי המפתח בתחום הכלכלה במדינות אלה בסבבי השיחות בנושאים גלובליים. לממשלות ה"מדינות במצוקה" יהיה אינטרס לתת לאנשים אלו להשתתף בדיאלוג שכזה, כיוון שכך הן יעלו את מניותיהן בעולם כמדינות ליברליות. ראשי התאגידים, ואישי המפתח לעומת זאת,  ירוויחו 'דימוי ירוק' והזדמנות לשאת ולתת ישירות עם מתחריהם במדינות אחרות. גם אם ישנם מכשולים רבים בדרך ולמרות האפקטים השליליים העלולים לצוץ באסטרטגיה שכזו, נראה שלאור המחיר הכבד שגובה הגלובליזציה מהחברה ומהסביבה, אין עוד ברירה, וכנראה גם הרבה זמן.

אלירון אקשטיין הוא סטודנט בחוג לכלכלה ובחוג ליחסים בין-לאומיים, שנה ג'. כמו כן, הוא רכז בארגון ELNET, הפועל למען שיפור היחסים בין ישראל לאירופה.