התחממות כדור הארץ הפכה לנושא שיחה פופולארי, ונושא האקלים עולה על שולחנות הדיונים החשובים בעולם. טענה רווחת היא שתהליך הגלובליזציה המואץ הביא עימו "תופעת לוואי" בדמות אסון טבע עולמי הממשמש ובא. עם זאת, גם לפתרונות לסוגיית האקלים יש "תופעות לוואי" לא מבוטלות, אשר השלכותיהן יכולות להיות הרות גורל אף יותר משינויי האקלים עצמם.

העולם המערבי בו אנו חיים הוא עולם טכנולוגי, מודרני ובעיקר גלובלי, אך איכות החיים הגבוהה לה אנו שואפים דורשת מחיר כבד. למעשה, בשלב מסוים בהיסטוריה הקצרה של הגלובליזציה, התעוררנו בבוקר ערפילי אחד כדי לגלות כי שמירה על איכות החיים הגבוהה אליה התרגלנו מחייבת אותנו להעלים עין מאותן השפעות של הגלובליזציה המעכירות את איכות חיינו היקרה. ככל שמשמעויותיה של הבעיה הסביבתית הובנו יותר כך הושקעו מאמצים נרחבים ומגוונים יותר על מנת לתת לה מענה ופתרון. הוקמו ארגונים בינלאומיים שיפקחו על הסביבה והאקלים, פוליטיקאים ומדענים נרתמו למסעות שכנוע והסברה בנוגע למצבו הרעוע של הכדור הכחול, ועודדו מחקרים שמטרתם להציל אותנו מדרכינו הרעות והמזהמות. מחקרים אלו, והטכנולוגיה שתצא לאוויר העולם בעקבותיהם, אמורים להחזיר לכולם את הירוק לעיניים. או כך לפחות בחרנו לחשוב.

התוצאה החמורה ביותר מתיעוש היתר של העולם המודרני היא כנראה פליטת גזי החממה לאטמוספרה. בלב התיאוריה האקלימית נמצאת הסברה כי פליטה מתמשכת של גזי חממה, ובמיוחד פחמן-דו-חמצני, היא המקור להתחממות האקלים ולמצב העדין אליו נקלענו. גזי חממה אלו נפלטים בכמויות הולכות וגדלות כתוצאה משריפת חומרי דלק שמקורם במאובנים, "Fossil Fuels". המוכר שבדלקים אלו הוא הנפט. הכלכלה המודרנית הגלובלית מתקיימת באמצעות שריפה מתמשכת של מוצרי נפט שונים; החל מנסיעה במכוניות הניזונות בדלק ועד הפעלת כל מכשיר חשמלי שברשותנו (שכן תחנות החשמל המייצרות אותו עבורנו ניזונות מפחם, סוג נוסף של דלק מאובנים). כולנו חלק מהכלכלה הגלובלית הרעבה לאנרגיה.

בשנים האחרונות, עם הפיכת הבעיה הסביבתית לנושא פופולארי, החלו ענפים רבים להציע פתרונות מסוגים שונים לבעיית האנרגיה המדוברת. מוקד הדיון נסוב על האפשרות לייצר דלקים שמקורם איננו במאובנים, וכך להמשיך ולהזין את הכלכלה הגלובלית בחומרים להם היא זקוקה, וזאת מבלי לפגוע בסביבה. על פניו, הצעות מסוג זה הן מפתות עד מאוד, ולכן גם התקבלו על ידי רבים בזרועות פתוחות, לעיתים גם מבלי לעורר שאלות או דיון. הרי, מי מאיתנו היה רוצה לשאת באחריות לכישלון פרויקט שאפתני שיכול להציל את עולמנו מאיתנו?

אחד המסלולים המבטיחים ביותר, בכל הקשור לנושא זה הוא אפיק ההשקעה החדש יחסית המכונה "ביו-דלק". הכוונה היא לסוג דלקים המופקים על ידי "צוברי אנרגיה" שמקורם ביולוגי – בעלי חיים או צמחים. דלק כזה, או ליתר דיוק שמן כזה, יכול להיות מופק מקני סוכר, תירס, אצות, דגנים למיניהם, עצי הסקה, קנביס, קליפות אורז, פשתן ועוד. חברות השקעה רבות הגיעו למסקנה כי מציאת חלופה סביבתית לנפט יכולה להיות השקעה עם תשואה לא מבוטלת כלל, זאת לאור העובדה שהביקושים בשוק האנרגיה הולכים וגדלים והערנות הסביבתית הולכת וגוברת. לאמיתו של דבר, כבר בשנת 1912, הציע רודולף דיזל, ממציא מנוע הדיזל, את האפשרות להנעת מנועים על ידי דלקים העשויים משמני צמחים. מחירי הנפט הנמוכים באותה תקופה יחד עם מודעות סביבתית לא מפותחת עשו את שלהם, וההצעה נותרה בחלל האוויר, שהלך והזדהם.

העלייה המחודשת במחירי הנפט העולמיים הובילה באופן טבעי חברות וממשלות לאמץ את רעיון ה"ביו-דלק", אך הדעות חלוקות בנוגע ליכולת של הדלק החדש לדחוף את העגלה הכבדה, ומבלי להוסיף שמן למדורת גזי החממה. החברות המציעות מוצרי ביו-דלק שונים עומדות מאחורי ממצאים שמראים כי שריפה של חומרי דלק מסוג זה פוגעת פחות בסביבה ובאקלים, בעוד שמחקרים אחרים טוענים כי המעבר לביו-דלק איננו יכול להוות פתרון כלל וכלל ואף עלול להזיק. לדוגמא, ארגון גרינפיס מנהל מזה מספר שנים מאבק עיקש כנגד השימוש בביו-דלק המופק מעצי דקל. בשל השימוש בביו-דלק שכזה הביקוש לשמן דקלים גדל, והמרוץ אחר הרווח שניתן להפיק מסחורות אלו יוצר בעיות סביבתיות חדשות הגורעות מן ההקלה הסביבתית שנפיק משימוש בביו-דלק עצמו. דו"ח מקיף של הארגון מסכם כי גדיעת יערות גשם באינדונזיה, שמטרתה שימוש בשטח המפונה לגידול דקלים עבור תעשיית הביו-דלק, מובילה לפליטה של 1.8 מיליארד טונות של גז חממה בכל שנה. לשם השוואה, כמות זו מהווה כארבעה אחוזים מסך כל גזי החממה הנפלטים לאטמוספרה. בפשטות, הפעולות שאנו נוקטים על מנת לייצר את אותו ביו-דלק נחשק לעתים גרועות אף יותר מן התועלת שנפיק ממנו, ומעמידות את כדאיות השיטה בסימן שאלה. ריבוי המחקרים בנושא וערפול התוצאות מקשים להעריך התועלת האקולוגית והכלכלית של דלקים אלו.

גדיעת היערות באינדונזיה הינה רק תחילת הסיפור. בקולומביה, ארגון Christian Aid עסוק בהגנה על איכרים שגורשו מאדמותיהם על ידי אנשי מיליציה חמושים לצורך הפקעת האדמות והפיכתן לבתי גידול לדקלים עבור התעשייה. הפקעות מסוג זה אינן חדשות בשוק האנרגיה, וניתן למצוא לאורך ההיסטוריה מקרים דומים, ואף קיצוניים יותר, גם כשמדובר בהשתלטות על משאבים עבור תעשיית האנרגיה הקיימת. העובדה כי מדובר במשאב שנמצא גם במדינות מתפתחות (או אף בעיקר במדינות מתפתחות שכלכלתן נסמכת על חקלאות), הופכת את הסוגיה לעקרונית ולחברתית הרבה יותר. אין מדובר עוד בשאלת יעילות גרידא אלא גם בשאלה בעלת גוון מוסרי עם השלכות רבות על הדורות העתידים לבוא, ועל החיים של אלו שכבר כאן.

בעוד רבים תולים תקוות ב"ביו-דלק", בין אם כלכליות ובין אם אקולוגיות, ורואים בו תרופת פלא לצורך הבלתי נגמר של הכלכלה הגלובלית באנרגיה, שכיום מופקת מחומרים מזהמים עד מאוד, הולך ומתברר כי גם לדלק החדש עלולה להתלוות "תופעת לוואי" לא רצויה. על מנת שהדלק החדש יוכל להחליף את הדלק הקיים, יש צורך בכמויות גדולות מאוד של דלק. עד כמה גדולות? מחקר שנערך באוניברסיטת מינסוטה בשנת 2006 ועסק בהשוואת עלות-תועלת של "ביו-דלק" המופק מאתנול, משמן תירס ומשמן סויה סיכם כי במידה וארה"ב תפנה את יבולי התירס והסויה שלה כולם לתעשיית הביו-דלק, האנרגיה שתופק מכמות שערורייתית זו תשביע 12 אחוזים מן הביקוש לדלק ושישה אחוזים מהביקוש לדיזל. חישוב זה כמובן לא לוקח בחשבון את כמות הפיות שנשארים רעבים, עם הפניית התוצרת החקלאית לצרכים אחרים.

על מנת שנוכל להעמיד אלטרנטיבה ראויה לדלק מאובנים, יש צורך בכמויות אדירות של יבולים חקלאיים. הביקושים ההולכים וגדלים ליבולים אלו, בדומה למתרחש בשוק הנפט, גורמים לעליית מחירים הולכת ומתעצמת של מוצרי המזון הבסיסיים. עליית מחירי המזון אומנם עלולה לערער את איכות החיים הגבוהה במדינות המערב, לפחות עבור שכבות מסוימות בחברה, אך, חמור מכך, יש בכוחה להפוך לבעיה קיומית עבור מדינות מתפתחות ועבור העולם השלישי. המגזין האמריקאי Foreign Affairs פרסם כתבת תחקיר בנושא ביוני 2007, והצביע על הקשר הברור שנוצר בין מחירי האנרגיה לבין מחירי המזון ברחבי העולם. הכתבה פורסמה בתקופה בה חבית נפט עלתה 80 דולר, והכתב הביע את דאגתו מן ההשפעה שתהייה למחיר זה על מחירי ה"ביו-דלק" וכתוצאה מכך על מחירי המזון. מחירה של חבית נפט היום הוא עומד על כ-140 דולר אמריקאי.

השימוש ההולך וגובר ביבולים חקלאיים לצורכי אנרגיה מוביל  לבעיה ישירה של מחסור. בשנת 2007, עמדו מאגרי גרגירי התירס של ארה"ב על רמה זהה לזו של שנת 1995, שנת בצורת קשה, וזאת למרות שבשנה הקודמת נרשם ייצור התירס השלישי בגודלו בהיסטוריה של ארה"ב. תעשיית הדלק החדשה זוללת יבולים חקלאיים ומפרה את האיזון העדין במערכת המזון העולמית. באופן טבעי, הביקוש הגבוה ליבולים שניתן להפיק מהם דלק מעלה את מחירם של אותם יבולים, אך ההשפעה רחבה מכך. זמינות הקרקע היא נושא שהטריד את המין האנושי לאורך השנים, ונדמה כי בעיה זו חוזרת ונותנת את אותותיה. קרקע חקלאית שנוצלה עבור גידולים אחרים, ללא כל קשר לתעשיית הביו-דלק, מוסבת לשם גידול של היבולים המבוקשים, וכך גם מחירי החיטה והאורז מרקיעים שחקים. למעשה, נוצרה דינאמיקה כלכלית בה ביקוש לאנרגיה ולמזון, שני הביקושים הנפוצים ביותר בעולם, מעורר עליית מחירים של שני מוצרי יסוד אלו. במובן מסוים ומציאותי להפחיד, אנחנו דוהרים אל סיטואציה שתמחיש לנו את המשמעות האמיתית של מחסור. לא רחוק היום, ויהיו כאלו שיגידו כי היום הזה כבר כאן, ונצטרך לבחור בין דלק למזון.

אם אנו מתייחסים לחיינו כרגע, ולכוח הקנייה של רוב האוכלוסייה במדינות המערביות, אין זה מפתיע כי המערב אינו מודאג מספיק מן הבעיה. עם זאת, אם נניח לרגע כי המשכורת היומית שלנו עומדת על שני דולר ליום, נגלה כי מחירי התירס, החיטה והאורז הופכים לפתע לבעיה המהותית והקשה ביותר בחיינו. לפי הערכה של הבנק העולמי, בשנת 2001 היו בעולם 2.7 מיליארד בני אדם שזו הייתה משכורתם היומית. עבורם הבעיה היא מיידית וחריפה. אין ספק שאם כל אחד מהם יצטרך לבחור בין "ביו-דלק" שמספיק למלא מיכל של מכונית משפחתית גדולה לבין כמות התירס שזקוקה לייצור אותו דלק, הוא יבחר בתירס, וזו תהייה הבחירה הנכונה, שכן כמות תירס זו מכילה מספיק קלוריות כדי להאכיל אדם למשך שנה.

קשיים אלו הובילו חוקרים לנסות ולאתר מקור נוסף לייצור "ביו-דלק", כזה שלא יסכן את מערכת המזון העולמית. אחד הפיתוחים האחרונים בתחום מדבר על יצירת חומרי אנרגיה מאצות. היתרון העצום במשאב שכזה הוא כפול. ראשית, אצה, לפחות ברמה העולמית, אינה מוצר מזון בסיסי. שנית, גידול אצות אינו דורש מאיתנו להקריב קרקע שיכולה לשמש לגידולי מזון. סוג זה של "ביו-דלק" הוא רק אחד ממגוון פתרונות אפשריים הנבחנים היום במדע ובתעשייה.

כפי שראינו, המודעות לבעיה הולכת ומתרחבת, בדומה לבעיה עצמה, וניתן לקוות כי מעצבי המדיניות לא יטאטאו מתחת לשטיח את "תופעת הלוואי" שמביא איתו המעבר לדלק החדש. כחלק מניסיון לעורר דיון בנושא, פרסם האו"ם חוברת מיוחדת למקבלי החלטות. החוברת מציגה את הסוגיות השונות שיש לדון בהן כאשר מקדמים פתרונות אנרגיה חדשים. אך אלו נושאים שנוגעים לכולנו, ולא רק למקבלי ההחלטות, ואין זה אחראי להשאיר את הדיון להם בלבד. בתור אלו שחיים בעולם גלובלי ולוקחים חלק במצעד ביקוש האנרגיה, חשוב שנדע מהן ההשלכות החברתיות של ייצור ה"ביו-דלק", ושנכיר בכך שפתרון לבעיה אחת (אם אנו מקבלים את המחקרים שטוענים כי "ביו-דלק" בריא יותר לכדור הארץ) מעמיד אותנו בפני בעיה אחרת, חמורה לא פחות. המשגה החמור ביותר יהיה לראות בדלק החדש פתרון קסם לכל בעיות האקלים שלנו ולקבל אותו בזרועות פתוחות. המאמץ העולמי להחלפת הדלק המזהם הוא חשוב ומבורך, אך יש להקפיד לבחור בדרך הנכונה, ולהמשיך לשאול שאלות גם כשאנו כבר צועדים בה.

עוז גורה הוא תלמיד התוכנית המשולבת: פילוסופיה, כלכלה ומדעי המדינה, שנה ב'.